פסק-דין בתיק ב"ל 34090-10-10

1.      לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.7.2010, אשר דחתה את תביעתו של התובע לנכות בגין טנטון.

המסגרת העובדתית

2.      המערער, יליד 1951, נפגע בתאונת עבודה ביום 1.7.2008. ביום 7.4.2010 הודיע פקיד התביעות למערער כי הכיר "בירידה בשמיעה + טנטון מתאריך 01/07/2008 כפגיעה בעבודה ואישרתי את תביעתך, עקרונית, ללא תשלום. הינך רשאי להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות. וועדה רפואית בפניה תופיע, תקבע אם נותרה לך נכות כלשהיא כתוצאה מהפגיעה ".

3.      ועדה מדרג ראשון קבעה למערער דרגת נכות בגין ליקוי השמיעה ולא בגין הליקוי. על כך ערער המערער בפני הועדה הרפואית לעררים. ביום 27.7.2010 דנה בעניינו של המערער הועדה הרפואית לעררים. וכך קבעה הוועדה:

"מדובר בתובע העובד בתנאי חשיפה לרעש אשר לקה בירידת שמיעה פתאומית מלווה בטנטון ב- 10/2007. מדובר במחלה אשר אינה קשורה לחשיפה לרעש ואשר ממנה סובלים אף אנשים שאינם חשופים לרעש ולעיתים גם בני נוער. כיוון שכך אף שהתובע עובד בתנאי חשיפה לרעש הרי שבמקרה שלו הופעת טנטון הינה תוצאה של מחלה אחרת ולא של פגיעה כתוצאה מעבודה. לפיכך הוועדה דוחה את הערר ומשאירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג א'. נכותו 5% לפי 72(1)(ב)(4)" (ההדגשה הוספה - א.א.).

4.      על החלטה זו הוגש הערעור שלפני. המערער טען כי משפקיד התביעות הכיר בטנטון כפגיעה בעבודה - קביעת הוועדה הרפואית לעררים כי הטנטון הוא תוצאה של מחלה 'אחרת', היא בגדר חריגה מסמכות. לטענת המערער, כאשר קיימת הכרה של פקיד התביעות בטנטון כפגיעה בעבודה היה על הוועדה הרפואית לעררים לקבוע את אחוזי הנכות בהתאם לתקנות.

5.      בדיון שהתקיים ביום 24.2.2011 הגיב המשיב לטיעוני המערער. המשיב טען כי בהתאם לסעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) סמכותו של פקיד התביעות היא לקבוע באילו מקרים לא יכיר המשיב בטנטון כפגיעה בעבודה, כאשר קביעה זו היא בגדר קביעת סף. לאחר שפקיד התביעות קבע כי הנפגע עמד בתנאי הסף מובא העניין לפתחה של הוועדה הרפואית לעררים שבסמכותה לקבוע אם יש קשר סיבתי בין החשיפה לרעש לבין הטנטון. פקיד התביעות אינו בעל הכשרה רפואית ואינו הגורם שבסמכותו לקבוע או לשלול את הקשר הסיבתי ולא ייתכן שקביעתו להכרה תאיין את סמכות הוועדה לקבוע רפואית אם קיים קשר סיבתי.

6.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט.

התשתית המשפטית

7.      סעיף 84א' לחוק שעניינו ליקוי שמיעה קובע כדלקמן:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה -

          (1)    המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן- רעש מזיק);

          (2)    כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

          (3)    הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה -

                   .......

(ב)    רעש תמידי באוזניים (להלן- טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה -            

         (1)    כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, 'תדירויות גבוהות' - תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;

         (2)    הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

         (3)    הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".